ארכיון עבור הקטגוריה ‘Bioshock

תלוי מי משלם   Leave a comment

על הנייר זה מעניין לקרוא איך יוצרים של משחק מתייחסים להמשך של היצירה שלהם על ידי חברות אחרות, אבל לפעמים צריך לחכות כמה שנים טובות כדי לקבל תשובות אמינות בנושא.

קן לוין מדבר על Bioshock 2, שלא יפותח על ידיו, בזהירות כמעט-חיובית. המשחק מפותח על ידי 2k Marin, שהוקמה על ידי כמה חבר'ה שפרשו מהאולפן של לוין. השמועות מדברות על סכסוך בינם לבין לוין (שמאז כבר הוכחשו).
אבל חייבים לזכור שהכסף של לוין והחבר'ה מ Marin עדיין מגיע מאותו המקום. ללוין, למשל, לא הייתה שום בעיה ללכלך על Electronic Arts, שעדיין מחזיקים בזכויות ל System Shock 3.

מי שעוד לאחרונה לכלך על EA הוא שון קופר, אחד מיוצרי Syndicate, שחידוש שלו כנראה מפותח כעת ב Starbreeze ("רידיק"). ושוב, קופר לא קשור יותר ל EA. מהצד החיובי של המשוואה, Remedy מאחלים הצלחה למקס פיין בהמשך דרכו ב Rockstar (שהפיצה את המשחקים הקודמים).

ייתכן שהאנשים שדעתם הכי אמינה הם אלה שאינם זקוקים לכסף. כך למשל ניתן להאמין לג'ורדן מצ'נר, שביקר את הסגנון האומנותי של Prince of Persia: Warrior Within, אעפ"י ש PoP הוא סימן רשום שלו והוא מרוויח מהמשך סדרת המשחקים.

ואולי זו בכלל לא שאלה של מי משלם את הכסף, אלא פשוט של לתת ליוצר את ההרגשה שהוא מעורב. רון גילברט מדבר בהתלהבות על החידוש וההמשך ל Monkey Island, ומדבריו ניתן להבין שהיה מעורב בשני המשחקים (הוא אף מופיע בקרידיטים של Tales of Monkey Island, שאת הפרק הראשון שלו סיימתי זה מכבר – אבל על כך בפעם אחרת). מהצד השני, אל לאו טורח לקשר לכל פיסת שטנה שנכתבת על המשחקים החדשים של לארי, ומקפיד לציין שלו אין שום קשר לזוועות הללו.

אולי העניין בתשובות כנות בנושא היא מה שמושך בכתבות רטרוספקטיבה כמו של Edge Online, הנכתבות ממרחק השנים. אבל כדאי לא לחכות יותר מדי זמן. אני זוכר שב 2001 עבדתי על כתבת רטרוספקטיבה על Wolfenstein עבור iGames. אחד הדברים שרציתי לעשות היה לראיין את סיילאס וורנר, שיצר את המשחקים הדו-מימדיים שעליהם ביססו החבר'ה ב id את המשחק שלהם, ולמעשה נתן להם את הזכויות על זיכיון שהיום מגלגל מיליוני דולרים. מצאתי את כתובת המייל העדכנית שלו, אבל הוא לא הגיב לשאלותיי בנושא. וורנר נפטר ב 2004 ממחלת כליות.

מודעות פרסומת

תמריץ הולם (ספויילרים לנארניה: הנסיך כספיאן)   Leave a comment

רק סטריפ הפעם. מחשבות מאוחר יותר השבוע.

בעקבות רעיון מהודעה בעין הדג.

פורסם 13 ביולי 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Bioshock, Blizzard, Portal, סיקוולים, קולנוע, קומיקס

Minigames   Leave a comment

*2K הסירו את הגנת ההפעלות מ Bioshock. לאחר מסכת ייסורים בניסיון להתקנה חוזרת של המשחק שכללה שימוש כושל בכלי הרשמי,התכתבות ארוכה מדי עם אנשי התמיכה, ובסופו של דבר יצירת חשבון משתמש נוסף, אני רק רוצה לומר: הגיע הזמן.

בעיה דומה עם Half Life: Episode 1 לא נגמרה בטוב. למרבה המזל קניתי את החבילה הכתומה לא מזמן, כך שהמשחק שייך לי שוב (אפילו שבתיאוריה מגיע לי עותק לתת במתנה). אני חייב להודות שכל החוויות האלה נותנות לי עוד סיבה לחשוב פעמיים לפני שאני קונה את Mass Effect (שממילא המחשב שלי בקושי יריץ).

* You Don't Know Jack, המקושר כאן משמאל, עברו לא מזמן לפורמט של שני פרקים בשבוע, במקום פרק בשבוע וה DisOrDat היומי. לא שאני מתלונן, כי לא היה לי זמן לעקוב אחרי ה DisOrDatים, אבל זו נשמעת כמו דרך די בטוחה להפחית את מספר המבקרים באתר. לא שזה משנה הרבה באתר שאין בו ממש פרסומות.

בכלל, ההרגשה היא שהאתר לא ממש התקדם לאנשהוא מאז שהם התחילו עם הפרקים, וגם לא כל הפרקים מוצלחים במיוחד. אני לא חושב שאני אבכה כש YDKJ ייסגר שוב. אבל זה יצטרך להיות טוב לפחות כמו פרק הפרידה מנייט.

*ואם באתרים מקושרים עסקינן, היום זו ההזדמנות האחרונה לומר משהו על The Secret of Monkey Island שיונצח ב MOJO לעד. הנה, בתמצית, מה שאני מתכוון לכתוב:

Monkey Island הוא ציון דרך בהיסטוריה של משחקי המחשב. נכון, קדם לו Maniac Mansion, וייתכן שהמשחק השני היה יותר טוב,ההומור של MI לא היה עובר מסך במשחק עם דיבורים (אני מניח שזו הסיבה שרון גילברט עדיין עושה משחקים ללא דיבורים), והמשחק הזה מכיל כמה מהחולות הרעות האיומות ביותר של ז'אנר הקווסטים. אבל רוב הזמן, הוא משחק שגורם לך לשכוח שאתה בתוך משחק. לטוב ולרע, אי הקופים נמצא בתוך הראש של רון גילברט, והמקום האינפנטילי, המתחכם, והפנטסטי הזה הוא בדיוק איפה שתעשיית המשחקים הייתה צריכה להיות בו, וכמה שנים מאוחר יותר, איפה שאני הייתי צריך להיות. האם זהו המקום שבו אנחנו צריכים להיות היום? כנראה שלא, אבל זה לא אומר שאי אפשר להתרפק.

פורסם 20 ביוני 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Bioshock, DRM, LucasArts, YDKJ, כללי

אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח – משחק ההרפתקאות (ספויילר לסרט!)   Leave a comment

גדלתי על אינדיאנה ג'ונס. הסרטים, כמובן – אני חושב שמסע הצלב האחרון הוא הסרט המצולם שראיתי הכי הרבה פעמים. אבל משחקי ההרפתקאות היו שניים מהמשחקים שהכי השפיעו על הצורה שבה אני משחק ועל הסגנון שאני אוהב. כשהייתי מבוגר מספיק לשחק בהם, החופש להשלים חלק במשחק במספר רב של צורות, כל אחת מהן שלמה כל כך בהקשר העלילתי והמשחקי, משך אותי לשחק שוב ולנסות את זה אחרת (ובעגת הגיימרים, אפשר לומר שאני completist).

אם לקחת דוגמאות יותר חדשות, הרי שגם ב MGS2 ו Portal הגעתי די רחוק עם צורות המשחק האלטרנטיביות (לא עד הסוף, כי מנקודה מסויימת זה הרגיש כאילו שאני בעיקר קורא מדריכים כדי לנסות לעבור אתגרים קשים בטירוף). Bioshock, לעומתם, לא משך אותי לעשות כן, ופשוט צפיתי בסרט הסיום האחר מהספריה של המשחק (לא מזמן התחלתי לשחק במשחק שוב מסיבה אחרת. על כך בפוסט אחר). אני לא חושב שהמשחק נועד שישחקו אותו שוב – קן לוין גם מאשר שהוא לא התכוון לסיים את המשחק במספר אופנים.

אבל אם נחזור לאינדיאנה ג'ונס, כמובן שמשחקי מחשב מבוססי זיכיון חבים חלק ניכר מהצלחתם למעריצים שרוצים לשחק את הפנטזיה שלהם. במידה מסויימת, אני חושד שהחיבה שלי למשחק האחרון בסדרה נבעה בחלקה מכך. מצד שני, לא לגמרי איבדתי את חוש הביקורת שלי, שכן אני עדיין מנסה להבין מה מצאו בסרט האחרון במוג'ו ואפילו רון גילברט.

ואולי מהרגע ששיחקת את הפנטזיה שלך, הרבה יותר קשה לראות אותה סטטית על המסך? הסטריפ שלמטה חב את הרעיון שלו לשאלה הזו, ולביקורת הזו.

פורסם 7 במאי 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Bioshock, LucasArts, Portal, כללי, קולנוע, קומיקס