ארכיון עבור הקטגוריה ‘פוליטיקלי קורקט

תלוי מי משלם   Leave a comment

על הנייר זה מעניין לקרוא איך יוצרים של משחק מתייחסים להמשך של היצירה שלהם על ידי חברות אחרות, אבל לפעמים צריך לחכות כמה שנים טובות כדי לקבל תשובות אמינות בנושא.

קן לוין מדבר על Bioshock 2, שלא יפותח על ידיו, בזהירות כמעט-חיובית. המשחק מפותח על ידי 2k Marin, שהוקמה על ידי כמה חבר'ה שפרשו מהאולפן של לוין. השמועות מדברות על סכסוך בינם לבין לוין (שמאז כבר הוכחשו).
אבל חייבים לזכור שהכסף של לוין והחבר'ה מ Marin עדיין מגיע מאותו המקום. ללוין, למשל, לא הייתה שום בעיה ללכלך על Electronic Arts, שעדיין מחזיקים בזכויות ל System Shock 3.

מי שעוד לאחרונה לכלך על EA הוא שון קופר, אחד מיוצרי Syndicate, שחידוש שלו כנראה מפותח כעת ב Starbreeze ("רידיק"). ושוב, קופר לא קשור יותר ל EA. מהצד החיובי של המשוואה, Remedy מאחלים הצלחה למקס פיין בהמשך דרכו ב Rockstar (שהפיצה את המשחקים הקודמים).

ייתכן שהאנשים שדעתם הכי אמינה הם אלה שאינם זקוקים לכסף. כך למשל ניתן להאמין לג'ורדן מצ'נר, שביקר את הסגנון האומנותי של Prince of Persia: Warrior Within, אעפ"י ש PoP הוא סימן רשום שלו והוא מרוויח מהמשך סדרת המשחקים.

ואולי זו בכלל לא שאלה של מי משלם את הכסף, אלא פשוט של לתת ליוצר את ההרגשה שהוא מעורב. רון גילברט מדבר בהתלהבות על החידוש וההמשך ל Monkey Island, ומדבריו ניתן להבין שהיה מעורב בשני המשחקים (הוא אף מופיע בקרידיטים של Tales of Monkey Island, שאת הפרק הראשון שלו סיימתי זה מכבר – אבל על כך בפעם אחרת). מהצד השני, אל לאו טורח לקשר לכל פיסת שטנה שנכתבת על המשחקים החדשים של לארי, ומקפיד לציין שלו אין שום קשר לזוועות הללו.

אולי העניין בתשובות כנות בנושא היא מה שמושך בכתבות רטרוספקטיבה כמו של Edge Online, הנכתבות ממרחק השנים. אבל כדאי לא לחכות יותר מדי זמן. אני זוכר שב 2001 עבדתי על כתבת רטרוספקטיבה על Wolfenstein עבור iGames. אחד הדברים שרציתי לעשות היה לראיין את סיילאס וורנר, שיצר את המשחקים הדו-מימדיים שעליהם ביססו החבר'ה ב id את המשחק שלהם, ולמעשה נתן להם את הזכויות על זיכיון שהיום מגלגל מיליוני דולרים. מצאתי את כתובת המייל העדכנית שלו, אבל הוא לא הגיב לשאלותיי בנושא. וורנר נפטר ב 2004 ממחלת כליות.

מודעות פרסומת

NIMPC   4 comments

הויכוח על אלימות במשחקי מחשב, כך נראה, הוחלף בויכוח על תקינות פוליטית. בן פריץ, בלוגר מ- Variety, החליט ש Colonization הוא משחק פוגעני מעצם הרעיון שלו. הטיעון המרכזי שלו הוא שאם Colonization מייצג במדויק את המציאות, הרי שהוא ידרוש מהשחקן לבצע מעשים מזוויעים, ואם לא, הרי שהוא מעין שכתוב של ההיסטוריה שמקל עם הצד הכובש.

האמת שהויכוח הזה לא כל כך חדש. הכתב מזכיר את ההתרעמות על הזומבים השחורים ב Resident Evil 5 , אבל אני נזכר דווקא בידיעה על שחרור Medal of Honor:Rising Sun ביפן, והתגובה-הקצרה-אך-מפתיעה – של Penny-Arcade לנושא.

דווקא התרעננות בתגובה הזו היא מה שגרם לי להפסיק לזלזל בדיון הזה. באמת, האם זה לא מקרה של "לא בחצר האחורית שלי"?

מה יקרה אם מישהו ישחרר משחק שישחזר את זוועות השואה, או יאפשר לשחק בתור מחבל פלשתינאי?

אתחיל מלהתייחס לטיעון לגופו:
א. "אם המשחק מייצג במדוייק את המציאות, הרי שהוא ידרוש מהשחק לבצע מעשים מזוויעים" –
נכון, כמובן, ל GTA בדיוק כמו שנכון ל Colonization. הכתבה מציינת שלמעשה שחזור של הקולוניאליזם הוא שחזור של גזענות, אבל גם רצח וגניבה הן עובדות בדיוק כמו הקולוניאליזם (בהבדל קטן – הם עדיין מתרחשות בימים אלה). אי אפשר שלא לחזור ליכולת השחקן להפריד בין טוב ורע, ולהפריד בין משחק למציאות, שאינן בעיות שתעשיית משחקי המחשב אמורה או יכולה לפתור.
בסופו של דבר, הטיעון הזה הוא לא-ריאלי (ופריץ מודה בכך), כיוון שלא סביר שמשחק מחשב בידורי ישחזר במדויק תרחיש זוועה מציאותי. מה שמוביל אותנו לחלקו השני של הטיעון.

ב. "…ואם לא, הרי שהוא מעין שכתוב של ההיסטוריה שמקל עם הצד הכובש."
כלומר, מדובר כאן במוצר בידורי שנעשה על חשבונם של קורבנות זוועה (וכיוון שצאצאיהם מממנים היום את החברה הזו, אז אולי גם על חשבונם של צאצאיהם). הטענות האלה אינן בלעדיות למשחקי המחשב, ועולות גם נגד סרטים. בסופו של דבר, משהו בסיפורים על עימות ומלחמה מזיז לנו כבני אדם, וכמובן שזה מזיז יותר אם מדובר בסיפור שהתרחש באמת. השאלה כמה קרוב הסיפור הזה יכול להיות למציאות אינה שאלה של שחור ולבן. האם "רשימת שינדלר" לא ראוי לצפייה בגלל ששינדלר הרביץ לעובדים שלו ולא מראים את זה בסרט? האם יש בעיה אתית בלשחק את גרמניה במלחה"ע השנייה כאשר המשחק אינו מתייחס כלל לשואה? (דעתי: ראוי, ולא מפריע).
אני חושב שלו Colonization לא היה מתייחס כלל לחיסול האינדיאנים ומציג את ההתיישבות רק כסכסוך בין המתיישבים, זה היה מפריע לי. העובדה שאין התייחסות לעבדות במשחק לא הפריעה לי בזמנו כי לא הייתה לי מודעות לנושא, אבל דווקא כאן טמונה התשובה הטובה ביותר לטיעון הזה.
Colonization ו Civilization לימדו אותי יותר על ההיסטוריה של אמריקה וילידיה מהתיכון. זו, כמובן, לא המטרה שלהם; מדובר במוצרים בידוריים, שחלק מהצלחתם נובעת מכך שהם הופכים את ההיסטוריה לקריקטורה. אבל בו בעת הם גם מוצרים מעוררי מחשבה שמספקים טעימה מההקשר ההיסטורי, ומי שמעוניין בכך יכול לחקור עוד. לו לא היה מדובר במשחקים מוצלחים, סביר להניח שגם לא הייתי מתעניין בנושאים כאלה. לו המשחקים האלה היו לימודיים באופיים, הם היו פחות מוצלחים (עוד אעסוק בבלוג בנושא של משחק לא למטרת בידור).

נ'גאי קרואל טוען שמשחק על השואה יעורר התרעמות גדולה יותר מזו שהייתה בעקבות RE5, אבל דוגמא מהזמן האחרון מוכיחה אחרת. במקרה של Imagination is the only Escape, גם הליגה למניעת השמצה וגם ניצול שואה שבתחילה התרעם מעט, הגיבו בצורה פושרת עד חיובית לעניין, מתוך ההבנה שמדובר במוצר שמטרתו אינה בידורית (כלומר, אופציה ג'). לצורך העניין, תרחיש בו משחק מחשב בידורי היה בוחר להציג את השואה בדרך שאינה מעוותת אותה לחלוטין הוא משהו שיכולתי לחיות איתו, ואולי אפילו כדאי שיהיה משהו כזה, על מנת לחשוף אנשים לנושא.

קיימים משחקים שנוצרו על ידי ערבים העוסקים בסכסוך הערבי-ישראלי, וגם הם לא שואפים להיות מוצרים בידוריים. אף על פי שברור שהעיסוק בנושא נובע בעיקר מסנסציה, כתבות בישראל התייחסו דווקא למשחקיות הפושרת למדי שלהם. בסך הכל, אם זה לא כיף, מי כבר ישחק בזה.

פורסם 28 ביוני 2008 על ידי Shai Greenberg ב-כללי, סיקוולים, פוליטיקלי קורקט