ארכיון עבור הקטגוריה ‘משחקי רטרו

1001   Leave a comment

מתישהו ב 2013 התחלתי ניסיון לעקוב אחרי הספר "1001 משחקים שאתה חייב לשחק בהם לפני שתמות".

אז אני הולך להמשיך את זה, כאן בפוסט ובטוויטר. אל תצפו ללינקים למשחקים עצמם, או ללינקים בכלל.

  • עוד מישהו שהתחיל משהו דומה.
  • 18.03.2013: Oregon Trail: המשחק ממליץ לקנות 6 שוורים. באמצע הדרך נגנבים שישה שוורים בבת אחת. הסוף. בעצם רוג-לייק שדי מחזיק גם היום. ממליץ לנסות גם את Organ Trail ואת משחק המחווה של "מיליון דרכים למות במערב".
  • 18.03.2013: Pong. הנה אמולטור.
  • 19.03.2013: Breakout. הלבנים שהרכיבו את ילדותי (טוב, טכנית זה היה Arkanoid). ייתכן שגם הכרתם בתור "פופקורן", Bricks, וכו'.
  • 20.03.2013: Boot Hill. יריות בשני שחקנים. לא הכרתי. אין בפלאש, וגם אמולציה כנראה לא משחזרת את החוויה המקורית (בארקייד הזכוכית הייתה צבועה). ועדיין, חביב בצורה פשטנית שכזו.
  • 21.03.2013: Combat. משחק יריות לשני שחקנים על מסך יחיד עם כמה תרחישים שונים שאפשר לבחור בינהם. תוהה כמה שורות קוד יש בדבר הזה.

 

פורסם 10 בדצמבר 2015 על ידי Shai Greenberg ב-כללי, משחקי רטרו

תלוי מי משלם   Leave a comment

על הנייר זה מעניין לקרוא איך יוצרים של משחק מתייחסים להמשך של היצירה שלהם על ידי חברות אחרות, אבל לפעמים צריך לחכות כמה שנים טובות כדי לקבל תשובות אמינות בנושא.

קן לוין מדבר על Bioshock 2, שלא יפותח על ידיו, בזהירות כמעט-חיובית. המשחק מפותח על ידי 2k Marin, שהוקמה על ידי כמה חבר'ה שפרשו מהאולפן של לוין. השמועות מדברות על סכסוך בינם לבין לוין (שמאז כבר הוכחשו).
אבל חייבים לזכור שהכסף של לוין והחבר'ה מ Marin עדיין מגיע מאותו המקום. ללוין, למשל, לא הייתה שום בעיה ללכלך על Electronic Arts, שעדיין מחזיקים בזכויות ל System Shock 3.

מי שעוד לאחרונה לכלך על EA הוא שון קופר, אחד מיוצרי Syndicate, שחידוש שלו כנראה מפותח כעת ב Starbreeze ("רידיק"). ושוב, קופר לא קשור יותר ל EA. מהצד החיובי של המשוואה, Remedy מאחלים הצלחה למקס פיין בהמשך דרכו ב Rockstar (שהפיצה את המשחקים הקודמים).

ייתכן שהאנשים שדעתם הכי אמינה הם אלה שאינם זקוקים לכסף. כך למשל ניתן להאמין לג'ורדן מצ'נר, שביקר את הסגנון האומנותי של Prince of Persia: Warrior Within, אעפ"י ש PoP הוא סימן רשום שלו והוא מרוויח מהמשך סדרת המשחקים.

ואולי זו בכלל לא שאלה של מי משלם את הכסף, אלא פשוט של לתת ליוצר את ההרגשה שהוא מעורב. רון גילברט מדבר בהתלהבות על החידוש וההמשך ל Monkey Island, ומדבריו ניתן להבין שהיה מעורב בשני המשחקים (הוא אף מופיע בקרידיטים של Tales of Monkey Island, שאת הפרק הראשון שלו סיימתי זה מכבר – אבל על כך בפעם אחרת). מהצד השני, אל לאו טורח לקשר לכל פיסת שטנה שנכתבת על המשחקים החדשים של לארי, ומקפיד לציין שלו אין שום קשר לזוועות הללו.

אולי העניין בתשובות כנות בנושא היא מה שמושך בכתבות רטרוספקטיבה כמו של Edge Online, הנכתבות ממרחק השנים. אבל כדאי לא לחכות יותר מדי זמן. אני זוכר שב 2001 עבדתי על כתבת רטרוספקטיבה על Wolfenstein עבור iGames. אחד הדברים שרציתי לעשות היה לראיין את סיילאס וורנר, שיצר את המשחקים הדו-מימדיים שעליהם ביססו החבר'ה ב id את המשחק שלהם, ולמעשה נתן להם את הזכויות על זיכיון שהיום מגלגל מיליוני דולרים. מצאתי את כתובת המייל העדכנית שלו, אבל הוא לא הגיב לשאלותיי בנושא. וורנר נפטר ב 2004 ממחלת כליות.

חמשת השלבים: מיקוח   Leave a comment

רק היום! מזכרות מ DNF תמורת קליקים! תמונות, סרטים, אלטע-זאעכן!

פורסם 14 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-DNF, משחקי רטרו

חמשת השלבים: כעס   1 comment

אני הולך לשלוח לברושארד אישית את חשבון הפסיכולוג.

מסתבר שהיות ו DNF לא יצא אני מרטתי שערות בציפייה למשחק אחר (סורי – עובד רק באקספלורר. גם אני מבואס מהעניין).

פורסם 13 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-DNF, אישי, משחקי רטרו

חמשת השלבים: הכחשה   Leave a comment

(והרי החדשות. התחזית למחר: כעס).

פורסם 12 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-DNF, אישי, משחקי רטרו, סיקוולים

אורחים לרגע   2 comments

שתי נקודות מבט חיצוניות ומעניינות על גיימינג:

  • מה זה שש-בש בשבילך?
    "זכות נדירה להרוג, לקלל, להשפיל. כל מה שאי-אפשר לעשות בחיים הרגילים. שש-בש זו האופציה השנייה של החיים, שמאפשרת לי את כל מה שאסור לי באופציה הראשונה".

יוסי שריד, כתבה על שש-בש במוסף הארץ.

פורסם 25 באפריל 2009 על ידי Shai Greenberg ב-Casual, משחקי רטרו

בצורת לצורך שיטפון   1 comment

* המחשב החדש עדיין נתקע ב Assassin's Creed, גם לאחר החלפת כרטיס המסך (Radeon 4850 של Sapphire) בדגם חדש יותר של אותו הכרטיס. Mass Effect, בינתיים, מחכה בודד וארוז בקופסא.

* המחשב הישן מריץ יפה מאוד את Tron 2.0, אבל מה שנראה בתחילה כמשחק מקורי יחסית התברר כמשחק די שבלוני. המשחק מעמיס מכניקות משחק מיותרות למדי בשם הרצון להידמות ל RPG. אם מתעלמים מהן, נשאר משחק אקשן סטנדרטי מאוד עם עלילה סטנדרטית מאוד והבלחה מקורית אחת (משחקון ה light cycles). זה קצת עצוב שהדבר שהכי שיעשע אותי היה שהמשחק משתמש באנימציות הדמויות הסטנדרטיות של Monolith. לרגע תהיתי מדוע הדמויות שאמורות לייצג "תוכניות" מתנהגות כמו המרוקאים מ NOLF.

* נשארתי עם פוקר בפייסבוק. כמה נמוך אפשר עוד לרדת בסולם הקז'ואל?

* והתשובה: משחקי רטרו, כמובן. התענוג הנוכחי: Defender of the favicon.  היוצר טוען שזה לא אמור לעבוד טוב על פיירפוקס עדכני, ואני מעדיף להאמין בזה מאשר להאמין שאני ממש גרוע.

* ובהצתה מאוחרת מעט, בכנס אייקון שהתנהל בחודש שעבר הייתי בחידון בנושא מונחי מד"ב. בכנות, הייתי מעט מופתע מכך שהצלחתי לענות על משהו. החידון כלל בסופו של דבר לא מעט מונחים ממשחקי מחשב. וכמובן גם מונחים שאינם ממשחקי מחשב, אבל מופיעים במשחקי מחשב (ערן, אם אתה קורא את זה, אני רוצה את הניקוד שלי בחזרה). בסך הכל, היה נורא כיף, תשבוחות על הארגון.

*  אם חשבתם שהאתנחתא הקומית מבוססת- Deus Ex של השבוע היא השיר של יאצי, תחשבו שוב.

פורסם 29 בנובמבר 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Casual, אישי, חובבים, יאצי, כללי, משחקי רטרו

הנסיך הקצר   Leave a comment

בזמן ש Assassin's Creed מתעקש להתרסק על המחשב החדש עקב התחממות יתר של כרטיס המסך (שבתורה, נראה שנגרמת כתוצאה מתשתית חשמל בעייתית), חזרתי אל כמה תענוגות מעט יותר אסקפיסטיים (מהסוג שאמרתי שאני לא אחזור אליו).

אחרי פעילות תחזוקה סטנדרטית למכשיר הסלולארי שלי, קיבלתי חודש חינם של הורדות מאורנג'. חשוב לציין ש"חודש חינם" פירושו "חודש חינם במסגרת ערך ההורדות המוקצה בחבילה" – מה שהמוכרת שכחה לציין. הדף האישי בסלולארי מציין את הערך שנוצל והערך הנותר מהחבילה, אבל הורדות משחקים לא מציינות את הערך כאשר קיימת חבילה, ופשוט מופיע לידן 0. המוכרת הבהירה שבתום החודש אוכל להפסיק את החבילה דרך האתר, אבל בפועל החבילה הופסקה אוטומטית – אולי יש איזשהוא מדד שאומר שניצלתי את החבילה באופן שאינו משתלם לאורנג'.

לא כל ההורדות עבדו חלק – Duke Nukem 3d Mobile תוקע את המכשיר, ו Orcs and Elves פשוט סירב לעבוד. ייתכן שהייתי מקבל איזשהוא זיכוי עליהם אם היה לי כוח לנווט בסבך הבירוקרטיה של אורנג' – אחרי שיחה אחת התייאשתי, וגם כך לא מצאתי יותר מדי משחקים מעניינים.

ל Metal Gear Acid Mobile ו Command And Conquer Mobile עוד אגיע מתישהו, אבל המשחק הראשון שמשך את עיני היה Prince Of Persia Classic .  כפי שגיליתי מאוחר יותר, מדובר בהסבה של הגרסא המחודשת ל XBox Live Arcade של המשחק המקורי. כלומר – זהו פורט של רימייק, צירוף שכבר עשוי לרמוז שהתפוח ייפול כמה קילומטרים טובים מהעץ.

העץ, במקרה הזה, הוא Prince of Persia המקורי. PoP היה אחד המשחקים הראשונים ששיחקתי בהם (נדמה לי שקדם לו Thexder), ומאוחר יותר אחד הראשונים שסיימתי, ואחד הראשונים שסיימתי ללא צ'יטים. שיחקתי בשלבים שוב ושוב על מנת להשיג תוצאות טובות יותר, אף על פי שהמשחק עצמו לא נתן שום תמריץ לעשות כן מעבר למספר הדקות על השעון. המשחקיות עצמה הייתה הפרס – איך להפיל את השומר אל תוך הבור, או איך לסיים את המשחק גם תוך ויתור על כל שיקויי הבריאות. מי שמדבר על PoP כמשחק הפלטפורמות הריאליסטי הראשון עם אנימציה חלקה ממעיט בערכו – לפני הכל, הוא משחק פלטפורמות טוב.

PoP Classic הנייד הוא לא משחק פלטפורמות רע, אבל הוא גם לא PoP. בהיבט הטכני הוא באמת עושה את העבודה. הגרפיקה יפה – הן הרקעים והן האנימציה. השליטה ממש נוחה – בדרך כלל אחת הבעיות הקשות במשחקים לסלולארי היא חוסר היכולת ללחוץ על שני כפתורים בו זמנית, אבל כאן זמן התגובה בהחלפה בין הכפתורים הוא כה מזערי שכמעט ולא שמים לב. למעשה, המשחק סלחני למדי בכל מה שנוגע ללחיצה על הכפתורים, עד כדי כך שהוא הופך כמה "לחיצות מאוחרות" לתנועות אקרובטיקה של הנסיך. יש בכך חן רב, וחסכון של עצבים רבים. בתחום השליטה ישנן עוד כמה הפתעות חביבות, כגון הסלטה לאחור, ו"ריקוד על התקרה" המאפשר לפרק לבנים סוררות בקלות. יש מקום להתלונן על כך שקשה לראות חלק מהמלכודות בגלל הגודל של המסך – במיוחד כאלה הנמצאות בתחילת כל מסך, מה שמונע משחקיות "ריצה מטורפת", אבל בעיני השינון וההימנעות מאלה הוא חלק מהמשחק. מבחינת הסאונד, חלק מהצלילים פשוט "חסרים", וחלקם נשמעים מאוחר מדי, אבל לפחות האיכות שלהם סבירה.

עם זאת, כאמור, זה לא PoP, ואולי הבעייה היא שהמשחק בנה את הציפיות שלי להאמין שזה מה שאני מקבל. לאחר שלב אחד עם אלמנטי משחק של איסוף מטבעות ומפות שלבים (אבוי), המשחק פותח אפשרות של מצב משחק "קלאסי", ללא הדברים האלה. למרבה הצער, "קלאסי" זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליו.
הקרבות צומצמו ל"חסום והכה". אפשר לשכוח מחילופי הצדדים עם השומר והריצה קדימה, למשל. לא שזה משנה הרבה, כיוון שעל אף שהגבלת השעה עדיין קיימת, היא לא מהווה מכשול קשה מדי. כמעט חצי מהמשחק קוצץ.

התחלתי לחשוד כשלא מצאתי את השלד בשלב השלישי (הביקורת הזו דווקא מזכירה אותו. אני תוהה האם הוא קיים כמכשול לא הכרחי, שזה עצוב, או האם מחבר הביקורת לא סיים את המשחק). בהמשך התברר לי שהשומרים המיוחדים – "הפסל", והשומר השמן – גם הם לא נמצאים. הצל של הנסיך נמצא, אבל ה"עימות" איתו נחתך החוצה. העכבר גם נחתך (אבל מופיע בסוף). זה לא מקרה של "גרידו ירה קודם", שבו אולי ניתן להתווכח על חשיבות ההבדל – חמישה שלבים נחתכו החוצה. יש עוד שני מצבי משחק, של "פגיעה אחת" ומצב שבו השעון לא מתאפס בחזרה לתחילת השלב, אבל בסופו של דבר אורך החיים של המשחק הוא לא הבעיה. ברור שהמשחק יהיה קצר, אבל חיתוך התכולה הוא מלאכותי ומאכזב, בעיקר כי לפחות בהתחלה נראה שהמשחק נאמן למקור.

אני מאוד מעריך את GameLoft, שאחראים למשחקים הניידים המבוססים על הסדרה החדשה של PoP. למרבה הצער, כאן הם כנראה אחראים רק לכותר ה XBox, שכן הקרדיטים בסוף נראים יותר כמו רשימת נוכחות של מסחטת יזע סינית. המשחק דווקא כן סובל מהנטייה הלא ברורה של המשחקים של GameLoft לשים תמונות של בחורה בלבוש חושפני בסיום כל שלב, מה שנותן לכל העניין הרגשה של סטריפ פוקר (וכמובן מטריד בשל הנגישות של המשחק לכל הגילאים).

שלוש תהיות לסיום:

1) האם זה המצב גם בכותר ה XBox?

2) מה היו הסיבות לקיצוץ?

3) האם ג'ורדן מכנר (שאגב, הזכויות על הנסיך עדיין שייכות לו, ושמו מופיע טרם המשחק) מודע למחדל הזה?

פורסם 30 בספטמבר 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Casual, כללי, משחקי רטרו, נייד

Pause   Leave a comment

כן, לפני שאני פותח במשנתי הזועמת על סיקוולים מתישהו השבוע בקרוב, הפוגה קלה.

לכו לראות את Wall-E.

אם תשובתכם היא "כן, מתישהו", או "למה בדיוק?" אז תיאלצו לקרוא את הפוסט הזה, אם לא, פשוט הפסיקו עכשיו ולכו.

ראשית, כי זה סרט מצויין. שנית, וכמובן שאני אומר זאת מראייתי הצרה למדי, זה סרט של גיימרים, עבור גיימרים.  עזבו את המחוות שהסרט הזה עושה למשחקים ספציפיים (יש אחת בולטת בסרט, ואני איתרתי עוד אחת קצת פחות בולטת*). הסרט הזה כולו מחווה ברוחו לתקופה הקלאסית של משחקי המחשב.
כלומר, יש הרבה סרטים שבהם סצינות אקשן צורחות "עשו ממני משחק" (וממה ששמעתי, מפתחי המשחק המבוסס על הסרט הצליחו להרוס אותן – אני מתקשה להבין איך). אבל בסרט הזה הדמויות הן דמויות שכמו נלקחו הישר מהתקופה המוקדמת של משחקי המחשב, שבה המודעות של המשחקים האלה הייתה מאוד מוגבלת, אבל השחקנים השלימו בראשם את האישיות והרגשות של הפיקסלים של המסך. האנשים שיצרו את הסרט הזה הם אנשים שבילו זמן רב בלעשות את הפעולה הזו, ועכשיו אנחנו מקבלים מהם במתנה (טוב, לא במתנה. אבל בתשלום הוגן בהחלט) את תוצרי שנים של הפעלת גלגלי הדימיון הללו. לא צריך יותר הוכחה מלהישאר עד סוף הקרדיטים בשביל להבין זאת.

עוד לא הלכתם?
* ספויילר: במפורש למשחק הזה, ובמשתמע למשחק הזה.

פורסם 14 ביולי 2008 על ידי Shai Greenberg ב-המלצות, כללי, משחקי רטרו, קולנוע