ארכיון עבור הקטגוריה ‘אישי

בחלל, אף אחד לא שומע שסיימת קווסט צדדי   Leave a comment

כמו הפוסטים בבלוג הזה, גם קצב המשחק שלי סובל מפערים מסויימים. בעוד ש Bioware הוציאו את Mass Effect 2, השותף שלי לדירה כבר משחק ב Dragon Age, וחוקרים גילו שייתכן שהעולם הוא הולוגרמה, אני בחרתי להשלים את Mass Effect הראשון. זה קצת כמו להסתכל מהצד על עולם משחקי המחשב, כיוון שבזמן שתעשיית משחקי המחשב כבר מפנימה את הלקחים מהמשחק (ולא בהכרח את הלקחים הנכונים), אני חווה את מה שהוביל ללקחים האלה.

חברות כגון Bioware, Bethesda ו Blizzard מייצגות כיוון אחד מובהק שאליו פונה התעשייה, והוא של משחקים דחוסים בתוכן מלוטש היטב, שנוצר על ידי אולפני פיתוח גדולים יותר ויותר, אשר בעצמם עובדים על מספר משחקים במקביל, וכן מוציאים תוכן במיקור חוץ לאולפנים אחרים. רכישתה של id על ידי חברת האם של Bethesda היא סממן מובהק לכך. Mass Effect כולו הוא מקרה מבחן לדברים הטובים והפחות טובים בכיוון זה.

Mass Effect הינו משחק המשתייך לז'אנר ה Combat-RPG, אם כי Combat יהיה אולי מעט הגזמה עבור משחק שבמובהק לא נועד לבעלי אינסטינקטים מהירים. כמו רוב המשחקים של Bioware, הפוקוס של המשחק הוא בעלילה, אשר מועברת בדיאלוגים ברמה גבוהה ולשחקן ניתנת השפעה רחבה למדי עליה (או לפחות התחושה של השפעה), בחקר עולם משחק רחב יחסית תוך ביצוע משימות ברחבי אותו עולם, וכמובן באלמנט ה RPG-י של פיתוח הדמויות.

העלילה, המתרחשת על רקע יקום עתידני המועתק מ בסגנון Star Wars,  מציבה את הגיבור\ה, שפרד, במירוץ אחרי חייזר בשם סארן (מעתה אתייחס לשפרד בלשון זכר. עם הקוראים שבחרו בשפרד נקבה, הסליחה). סארן, כך נראה, אוגר כוחות במטרה להשמיד את היקום הנ"ל. שפרד , שבמהלך המשחק נהפך למעין שומר חוק גאלאקטי, מתחקה אחרי עקבותיו של סארן במספר משימות מרכזיות, אך יכול גם לעצור בדרך ולפתור מספר בעיות שוליות יותר ביקום, כגון בינות מלאכותיות טורדניות או משבר 150 החפצים בתיק שלו (לכך אגיע בהמשך). לשחקן ניתנות בחירות המכוונות את שפרד למעשים טובים (הצלת השריד האחרון מגזע חייזרי שבעבר איים להשמיד את היקום הנ"ל), ולמעשים פחות טובים (דריסת קופים חסרי ישע). בניגוד אולי למשחקים אחרים של Bioware, הבחירות הללו אינן מהוות כלי לעיצובו של שפרד כגיבור או אנטי גיבור, אלא פשוט מציגות צדדים שונים של אותה האישיות, ולפחות בחלקן עוסקות בדילמות מוסר שאין להן פתרונות פשוטים.

אל שפרד מצטרפות מספר דמויות משניות המהוות איים של עלילה, הכוללים חיפוש שורשים, גיבוש זהות עצמית ועניין רומנטי (כולל סצינת סקס חלבית שסייעה בידי חדשות Fox ברייטינג ובידי Bioware בשיווק המשחק). כמו כן אותן דמויות מגיבות לאירועים במשחק ואחת לשנייה בצורה שאמורה לגרום לשחקן להרגיש שהוא מסתייע באנשים אמיתיים ולא בקווסטים צדדיים מהלכים. עם זאת, רוב הזמן ניכר שהעלילות של הדמויות הללו נאבדות בים של הדיאלוגים במשחק, וכאשר השחקן ניצב בנקודות החלטה קריטיות לגביהן הן מרגישות די חלולות מתוכן.

עולם המשחק, כאמור, מזכיר במידה רבה את זה של Star Wars, ולמעשה את שעות המשחק הראשונות ביליתי בלתהות מדוע Bioware לא קראו למשחק Knights of the Old Republic 3 וסגרו עניין. התשובה די ברורה: קניין רוחני ששייך ל Bioware הוא הרבה יותר רווחי מכזה של חברה אחרת (במקביל, Bioware ממשיכים ליהנות מסימביוזה רווחית עם האימפריה של ג'ורג' לוקאס בפיתוח משחק מקוון שימשיך את סדרת KOTOR). לפחות בהיבט הזה, Bioware לא מפשלת: עולם המשחק שנבנה עבור Mass Effect הוא רחב יריעה למדי, ומי שיטרח לקרוא באנציקלופדיה הנגישה מהתפריט יימצא טונות של מידע לחנונים כבדים שכלל אינו מופיע ביתר המשחק. הדבר בא לידי ביטוי במשחק בעיקר בחלקו הראשון המתרחש על תחנת חלל המועתקת מ בסגנון בבילון 5. בתחנה, המכילה שגרירים מגזעים שונים, על השחקן לבצע משימות החושפות את השחקן הן לידע המרכזי שהוא צריך על מנת להבין את העלילה והן לפרטים שוליים יותר על עולם המשחק. אהובים עליי במיוחד ה Elcor, שהם גזע של חייזרים המתבטאים בצורה מונוטונית לחלוטין תוך ציון הרגש שהם מנסים להביע, באופן שמזכיר מעט את רובוטי ה HK מ KOTOR, אך אינם לוקחים חלק כלשהוא בעלילה המרכזית של המשחק.

יתר העולם נחקר על ידי בחירת הכוכב הבא שהשחקן מעוניין לנפוש בו בעולם המשחק, בהתאם למשימות שהוא קיבל, או לתיאור הכוכב שאף אחד לא באמת קורא. בתוך כל כוכב השחקן יכול לשוטט עם רכב שטח (מגניב למדי) ברחבי צורות גיאומטריות אקראיות עם תכונות שטח אקראיות, עליהן מסומנות לו נקודות עניין שבהן הוא צריך לבקר. חלק מנקודות העניין אינן מסומנות, מה שמוביל לשיטת משחק של "כיסוי שטחים". במהלך שיטה זו חורש השחקן את מפת הכוכב על מנת למצוא את הסלע שחסר לו כדי להשלים את קווסט איסוף המינרלים – מעולם לא נוצר משחק שכה בבירור נועד לגיאולוגים שבינינו. נקודות העניין המושקעות יותר הן ואריאציות על "מחסן בעל ארבעה חדרים" (לעיתים חלק מהחדרים אינם נגישים), "בסיס בעל ארבעה חדרים", ו"מערה תת קרקעית בעלת ארבעה חדרים", המאוכלסים בקבוצות של רוחשי רעות וקופסאות שניתן להסתתר מאחוריהן ומשום מה לטפס עליהן. המקומות הקשורים לעלילה המרכזית הינם יותר מגוונים אם כי למעט התחנה הנ"ל די ליניאריים ולא מצריכים יותר מדי חזרה אחורה.

כמויות התוכן המתבטאות בעולם זה הן, בהעדר מונח טוב יותר, מאסיביות. כמו בכל המשחקים של Bioware, השמירות מציינות את כמות השעות שהושקעו במשחק עד עתה, כמו באות להשוויץ בערך שהשחקן קיבל עבור הכסף שלו, או להזכיר לו שיש גם עולם אמיתי שם בחוץ. בתור משלימן, המונה שלי עמד בסוף המשחק על כמעט 70 שעות, וכמובן שלא ספר את כל הפעמים שבהן טענתי את המשחק מחדש, מה שבוודאי הוסיף עוד אי אילו שעות משחק.

פיתוח הדמויות הוא הסיפור הסטנדרטי של צבירת ניסיון מביצוע משימות והריגת אויבים. צבירת הניסיון מאפשרת עלייה בדרגות, שבתורה מאפשרת הקצאת נקודות לתכונות של הדמות. לכל סוג דמות סט תכונות משלה – כגון Biotics המקבילים ללחשים, או מיומנויות שימוש בנשקים מסויימים. מעבר לבחירת סוג הדמות בתחילת המשחק, השחקן גם יכול לבחור במהלך המשחק "התמחויות" המוסיפות תכונות חדשות ייעודיות לסוג הדמות. השחקן יכול לבחור לפתח בעצמו את הדמויות המשניות או לתת למחשב לעשות כן (אישית, אני נתתי למחשב לעשות זאת, ולא הרגשתי שפספסתי יותר מדי). לשחקן גם קיימות שתי תכונות של "הפחדה" ו"שכנוע", המושפעות מהבחירות הטובות והרעות שהשחקן ביצע, ומאפשרות לו בחירות נוספות כאלה מאוחר יותר במשחק (וכמובן מהוות מוטיבציה לשחקן לבחור את בחירות הדיאלוגים המעניינות יותר). בציר סטנדרטי מקביל השחקן צובר ציוד וכסף המאפשר לו לצבור ציוד. השחקן מוכר ציוד עודף תמורת כסף, שבאמצעותו הוא רוכש ציוד טוב יותר. ציוד זה כולל את המגוון (הסטנדרטי) של מטאטאים יורים למיניהם, פריטי אופנה לצרכי הגנה, ותוספים המשפרים אותם.

כמו ב KOTOR, השחקן נדרש למיקרו ניהול של חלוקת הציוד בין חברי הצוות ושיפורו. ב ME מדובר במשימה טרחנית למדי, שכן השחקן מוגבל ל 150 חפצים, והחל מאמצע המשחק נדרש לסשנים ארוכים של מכירות והחלפות ציוד (הייתי רוצה לראות כמה מ 70 השעות השקעתי בחלק זה של המשחק). המשחק לא מספק מנגנון נוח להחלפת ציוד בין הדמויות, מה שאומר שאם השחקן מעוניין להחליף מדי פעם את הדמויות שהוא משחק איתן ולתת להן את הציוד הטוב ביותר, עליו להפשיט אותו מדמות אחת ולהלביש אותו על דמות אחרת, תהליך די מייגע. אם השחקן חוטא בהגעה ל 150 חפצים תוך כדי משימה, הוא צריך להתחיל להשליך חפצים בדרך, מה ששובר לגמרי את חוויית המשחק על ידי קטעים של מיקרו-ניהול.

זה אולי משעשע לומר על האקשן שהוא החלק השולי במשחק, כיוון שחלק נכבד מ 70 השעות הנ"ל הושקע בקטעי האקשן, אבל הוא באמת כזה. מגוון הנשקים והיכולות שניתן לשחקן מהנה למדי, ומאפשר בין היתר הטחת האויבים באוויר, או צליפה בהם מרחוק. עם זאת, ברמת הקושי הבינונית ההרגשה שלי הייתה שהמשחק לא מאוזן, ואף על פי שבתחילת המשחק היו קטעים מאתגרים, עד סוף המשחק האויבים כבר היוו מכשולי קרטון בדרך להתקדמות בעלילה. מבקרי משחקי תפקידים תמיד נטפלים לבינה המלאכותית של חברי הצוות, אבל לי היא לא הפריעה יותר מדי, גם אם אני חושב שבאופן כללי דמויות משניות עם בינה מלאכותית עצמאית הוא לא דבר מהנה במיוחד. היכולת לעצור את הקרב ולהשתמש ביכולות המיוחדות נותנת הרגשה מסויימת של משחק טקטי, אבל בסופו של דבר חלק ניכר מהקרב מנוהל בצורה אוטומטית, וחלק מהתוספים והיכולות המגניבים יותר פשוט לא יעילים מספיק כדי להשתמש בהם. למעשה, החלק הטקטי ביותר במשחק הוא הרוטינה של תפיסת-מחסה-ירי-תפיסת מחסה בקטעים עם רכב השטח – מי אמר שטקטיקה צריכה להיות כיפית. אם כבר שילוב ז'אנרים, במשחק גם משולב מיני-משחקון המבוסס על Frogger, שהוא משעשע ב 5 הפעמים הראשונות שצריך לשחק בו, ומייגע במאות הפעמים שצריך לעשות זאת לאחר מכן.

המשחק מתהדר בכמות גדולה יחסית של בחירות מבחינת המשחקיות והעלילה, שעוזרות למשוך את השחקן קדימה, אבל בסופו של דבר אורכו והרדידות של רוב הבחירות האלה הופכות את האפשרות של משחק חוזר ללא מושכת במיוחד. הניסיון שלי לקחת דמויות שונות למשימות שונות לא נענה בתגובות ייחודיות של הדמויות למתרחש, ורוב הזמן הרגשתי שהן פשוט דרך של המשחק לומר את אותו הדבר דרך הדמות שנמצאת עם השחקן, ללא תלות בזהות שלה. העלילות המתמשכות של הדמויות כאמור נבלעות בים של משימות צדדיות עם עלילות רדודות ומיקומים דומים, ויוצרות משחק מאוד לא זכיר שהחלק הכי טוב בו הוא כנראה חלקו הראשון (ההוא בתחנת החלל). המשחקיות שאינה קשורה לעלילה היא רפטטיבית עד מעצבנת, ורוב התוכן בה נועד למשלימנים.

כן, ME, כמו משחקים אחרים של Bioware, הוא ממכר. הצורך להשלים את רשימת המשימות הצדדיות, או לחמש את הדמויות בנשקים הכי טובים למרות מערכת ציוד שהופכת את העניין לסיוט, הוא צורך שקל להיענות אליו ולבזבז כמות ניכרת של שעות על העניין. הבעייה של ME אינה בכמות התוכן, או אפילו בביצוע. הבעיה היא שבמקרים רבים התוכן הזה פגום ברמת הרעיון והפגמים האלה משוכפלים וחוזרים על עצמם לאורך משחק שלם, או לחילופין עצם החזרה על אלמנט מסויים הופכת אותו למאוס. מבין כל ההתמכרויות שהיו לי למשחקי מחשב, מדובר כנראה בהתמכרות הכי פחות מהנה.

עכשיו אם תסלחו לי, אני הולך להשלים את Fallout 3.

מודעות פרסומת

פורסם 20 בפברואר 2010 על ידי Shai Greenberg ב-Bioware, Casual, LucasArts, אישי, משחקי תפקידים

פאנדום   1 comment

קוראים יקרים, אני פונה אליכם כעת בקריאה נרגשת.

חתימתכם נדרשת על העצומות הבאות:

הביאו את Brutal Legend ל PC!

החזירו את No One Lives Forever!

החזירו את ד"ר קווין, רופאה במערב!

קדימה. אני אחכה כאן.

פורסם 31 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-אישי

חמשת השלבים: כעס   1 comment

אני הולך לשלוח לברושארד אישית את חשבון הפסיכולוג.

מסתבר שהיות ו DNF לא יצא אני מרטתי שערות בציפייה למשחק אחר (סורי – עובד רק באקספלורר. גם אני מבואס מהעניין).

פורסם 13 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-DNF, אישי, משחקי רטרו

חמשת השלבים: הכחשה   Leave a comment

(והרי החדשות. התחזית למחר: כעס).

פורסם 12 במאי 2009 על ידי Shai Greenberg ב-DNF, אישי, משחקי רטרו, סיקוולים

בצורת לצורך שיטפון   1 comment

* המחשב החדש עדיין נתקע ב Assassin's Creed, גם לאחר החלפת כרטיס המסך (Radeon 4850 של Sapphire) בדגם חדש יותר של אותו הכרטיס. Mass Effect, בינתיים, מחכה בודד וארוז בקופסא.

* המחשב הישן מריץ יפה מאוד את Tron 2.0, אבל מה שנראה בתחילה כמשחק מקורי יחסית התברר כמשחק די שבלוני. המשחק מעמיס מכניקות משחק מיותרות למדי בשם הרצון להידמות ל RPG. אם מתעלמים מהן, נשאר משחק אקשן סטנדרטי מאוד עם עלילה סטנדרטית מאוד והבלחה מקורית אחת (משחקון ה light cycles). זה קצת עצוב שהדבר שהכי שיעשע אותי היה שהמשחק משתמש באנימציות הדמויות הסטנדרטיות של Monolith. לרגע תהיתי מדוע הדמויות שאמורות לייצג "תוכניות" מתנהגות כמו המרוקאים מ NOLF.

* נשארתי עם פוקר בפייסבוק. כמה נמוך אפשר עוד לרדת בסולם הקז'ואל?

* והתשובה: משחקי רטרו, כמובן. התענוג הנוכחי: Defender of the favicon.  היוצר טוען שזה לא אמור לעבוד טוב על פיירפוקס עדכני, ואני מעדיף להאמין בזה מאשר להאמין שאני ממש גרוע.

* ובהצתה מאוחרת מעט, בכנס אייקון שהתנהל בחודש שעבר הייתי בחידון בנושא מונחי מד"ב. בכנות, הייתי מעט מופתע מכך שהצלחתי לענות על משהו. החידון כלל בסופו של דבר לא מעט מונחים ממשחקי מחשב. וכמובן גם מונחים שאינם ממשחקי מחשב, אבל מופיעים במשחקי מחשב (ערן, אם אתה קורא את זה, אני רוצה את הניקוד שלי בחזרה). בסך הכל, היה נורא כיף, תשבוחות על הארגון.

*  אם חשבתם שהאתנחתא הקומית מבוססת- Deus Ex של השבוע היא השיר של יאצי, תחשבו שוב.

פורסם 29 בנובמבר 2008 על ידי Shai Greenberg ב-Casual, אישי, חובבים, יאצי, כללי, משחקי רטרו

ארון המשחקים היהודי   9 comments

קשור למשחקים, אבל גם אישי. Your mileage may vary.

בבלוגוספירה, יש גבול מאוד דק בין גרפומניה להבעת דעה. מי שאינו גרפומן כלל כנראה לא יפתח בלוג. מצד שני, הגרפומנים הקשים ימצאו שאף אחד לא קורא אותם.

הפוסט הזה של ידידתי המופלאה הוא פוסט מאוד גרפומני. מצד שני, הוא מלמד משהו עליה – אם טעמכם בספרים דומה לטעמה, ייתכן שתרצו לקרוא עוד ממה שהיא כותבת.

בהתאם, ובעקבות הבטחתי, להלן הגרסא שלי לאותו הפוסט. אתם מוזמנים לפרוש מתי שתרצו, מחר יהיה פוסט מעניין יותר. כמו כן, אתם מוזמנים להסתכל על הרשימה המלאה בלינק שבצד, אבל רק כאן תמצאו את ההערות שלי.

הארון המצולם מטה נמצא מאחוריי שעה שאני כותב את הפוסט הזה. הארון הזה הוא כנראה אחד הדברים האישיים ביותר שיש לי בבית – חדר השינה שלי הוא בעיקר מקום לישון בו עם ארון מבולגן שאני פותח רק כשאני רוצה לזרוק משהו פנימה. בארון הזה יש גם ספרים, אבל הם לא רלוונטיים לבלוג הזה.

System Shock 2: מרוב שהוא היה כל כך מפחיד, לא סיימתי. האמת היא שהחלטתי להתחיל לשחק בו שוב עם חבר ב Co-Op, אבל לא הגענו רחוק מדי.
System Shock: במחיר של עשרה שקלים, זה אולי המשחק הכדאי ביותר שקניתי (למען האמת, אני חושב ששכנעתי את יניב לקנות, כיוון שלא היה עליי גרוש באותו הרגע). אבל גם, לא סיימתי (אני כבר לא זוכר למה).

Planescape: Torment: ראו טקסט צף בתפריט משמאל.

EverQuest: זכיתי בתחרות ב Blue's News, ולבחור לקח חצי שנה לשלוח לי את המשחק. בסופו של דבר לא שיחקתי.

Deus Ex: חופש הבחירה במשחק הזה כל כך רחב, שלעיתים כל האופציות נדמות כרדודות, ובעיני הוא גם ארוך מדי. עדיין, משחק מצויין (יש לי עותק מיותר מ bundle, למי שרוצה).

Baldur's Gate: בקושי שיחקתי. זה לא היה Torment.

Vampire: The Masquerade: Redemption: אחלה עלילה, אחלה מוסיקה, כמה גימיקים מגניבים, אבל משחק בינוני.

Theme Hospital: ממשחקי האסטרטגיה המהנים והממכרים ביותר ששיחקתי בהם.

Shogun: לא שיחקתי.

Myth II: עדיין לא סיימתי את הראשון, כך שלא שיחקתי. העותק יושב אצל חבר איפשהו. נורא אהבתי אותו, אבל הוא קשה פחד.

Doom 3, Quake 4: זה זמן מה הרגשתי שהעובדה שלא שיחקתי בהם הייתה סוג של פער תרבותי שאני צריך להשלים. ממש, ממש לא. לפחות הם היו זולים.

טרילוגיית Splinter Cell: כנ"ל. יותר טובים מהשניים הנ"ל, ואני אשחק בשני ובשלישי מתישהו, אבל לא כרגע.

למשחקים שכאן איבדתי את האריזות המקוריות, או שהם הגיעו ב bundle.
(בבקשה אל תשאלו מה Windows Millennium עושה שם).

Jedi Knight: מה FPSים הטובים ששיחקתי בהם, וממשחקי ה Star Wars הכי כיפיים ששיחקתי בהם.

Thief 1-3: משחקים עם דימיון רב, עלילה מושכת ומכניקות משחק מעניינות. הבעיה היא שהרבה מאוד מהצעצועים שהמשחק הזה נותן לשחקן הם פשוט לא שימושיים כי המשחק קשה מדי, ונאלצתי לנקוט בטקטיקות שבלוניות.

MDK 2: מצחיק, רב דימיון, ואחלה אקשן. אני כבר לא זוכר אם סיימתי. אתם מאמינים ש Bioware עשו את זה?

Civ 3: בדיעבד, המשחק הפחות טוב בסדרה, אבל הכניס כמה מהמכניקות הממכרות ביותר שלה. אני חושב שחרשתי עליו יותר מכל משחק Civ אחר.

Soldier Of Fortune: יש רק דבר אחד שאני אוהב במשחק הזה, והוא בכלל לא במשחק (נסו כמה פעמים, בסוף זה יירד).

Joint Operations: מעולם לא נגעתי. מסתבר שזה תואם BF1942 שנחשב לדי טוב.

כל מיני דיסקים ממגאזינים:  אחד מ CGW עם Wasteland ועוד משחקים ישנים, וגם Prince of Persia 1+2 מוויז.

Gabriel Knight: Sins Of The Fathers: כי ג'יין ג'נסן שולטת.

Stellar 7: מחבילה שהגיעה עם המחשב הראשון שהיה לי עם כונן CD. משחק לא רע בכלל, אני תוהה אם הוא עובד היום.

Daikatana: בבקשה אל תשאלו אותי מה הוא עושה שם. מעולם לא שיחקתי. באמת. נשבע.

Dune 2000: לא כל כך הבנתי למה היה צריך לעשות רימייק.

Terra Nova: Strike Force Centauri: זה הרעיון של Mechwarrior פוגש את הכיף של Wing Commander. אתם חייבים לשחק במשחק הזה.  של אח שלי.
Space Quest 6: אוי.

Unreal Tournament: ככה עושים FPS ממוקד-multiplayer. יותר טוב מ Quake 3 לטעמי.

Terminal Velocity: משחק אקשן-טיסה כיפי למדי. קשה לקרוא לזה סימולטור.

Quake: אם יש משחק אחד בארון הזה ששיחקתי בו יותר מכל משחק אחר, זה המשחק הזה. כמו כן, זה המשחק בארון הזה שההורים שלי הוציאו עליו את סכום הכסף המצטבר הגדול ביותר בחשבון אינטרנט, בחומרה, ואולי גם במורים פרטיים.

Shogo: משחק אקשן לא רע עם כמה גימיקים חביבים ועלילה שיצאה ישירות מתוך סרט אנימה ביזארי (אתם חייבים לקרוא את המילים של שיר הנושא של המשחק הזה). מעניין כמשחק של Monolith שקדם ל NOLF (למעשה, NOLF כמעט והיה סיקוול למשחק הזה). בערך חודש אחרי שקניתי את המשחק לאחשלי, וויז הציעו אותו בחינם.

Nocturne: נראה כמו אחלה משחק, רץ זוועה על המחשב שלי בזמנו. אולי יום אחד.

Indiana Jones And The Infernal Machine: לא שיחקתי הרבה, אבל לא זכור לי כמשחק טוב מדי.

Heavy Metal: F.A.K.K 2: קניתי לאחשלי. הוא לא נגע בזה, ובהתאם אני לא נגעתי בזה.

Inside Independce Day: זה לא משחק.
Half Life: Opposing Force: אחלה חבילת הרחבה. Valve אומרים שהעלילה לא קאנונית, אבל למי איכפת.

Half Life: ראו משמאל.

שלושת המשחקים הבאים הם של אח שלי:
G-Police: סימולטור מסוק עתידני עם שליטה מחורבנת שהופכת את המשחק לקשה להחריד.
Forced Alliance: משחק סגנון Wing Commander שכנראה הצליח רק ביקורתית והיום אין דרך להפעיל אותו.

F-19: הגרסא המוקדמת יותר של F-117A. גם את זה אין דרך להפעיל היום, כי הוא על דיסקטים גדולים.

Warcraft 2, Duke Nukem 3D, Doom 2,Starcraft: צריך בכלל לומר משהו?  טכנית, את כל המשחקים האלה קיבלתי מחברים, וייתכן שהם ירצו אותם חזרה יום אחד. חלק מהעטיפות המקוריות אבדו.

No One Lives Forever 2: הראשון היה משעשע, אבל גם עם דיאלוגים ארוכים מדי וכמה מכניקות משחק נלוזות. השני, כמשחק, יותר טוב, אבל מרגישים שהוא מנסה להצחיק בכוח.

Arx Fatalix: משחק תפקידים נהדר, במיוחד לבשלנים חובבים. לא סיימתי, אבל מתישהו אני אחזור אליו.

Anachronox: ראו משמאל. וגם, משחק המדע הבדיוני הטוב ביותר אי פעם.
Half Life 2 + Episode 1: אהבתי פחות מהמשחק הראשון, אף על פי שהם אחידים יותר ברמתם. לעומתם Episode 2 (שלא נמצא כאן) מתעלה על המשחק המקורי.

Beyond Good And Evil: שחקו. עכשיו. אני חושד שזה אחלה משחק כדי להכניס מישהו לעולם של משחקי המחשב, אבל אף פעם לא בחנתי את התיאוריה הזו.


Privateer: The Darkening: משחק פחות טוב מהראשון, אם כי יותר מפוקס ויותר ידידותי. משעשע שבזמנו אנשים התלוננו על כך שהמשחק זנח את הניווט עם המקלדת לטובת העכבר. קטעי וידיאו כמו ב Wing Commander, רק שהעלילה די מקושקשת. של אח שלי.
Phantasmagoria:  אוהב את הסרטים, לא מת על המשחק. של אח שלי.

המשחקים הבאים כולם של אח שלי:

Blade Runner, In The First Degree: לא נגעתי.

Gabriel Knight: The Beast Within: אחלה סרטים, משחק לא רע.

Gabriel Knight: Blood of the Sacred, Blood of the Damned: חידות איומות, וגם העלילה לא בסטנדרטים של המשחקים הקודמים.

King's Quest VII: קווסט רע עם ערכי הפקה בשמיים. לכו תתווכחו עם רוברטה וויליאמס.

King's Quest I-VI: את 3 ו 4 מעולם לא סיימתי.את 1 ו 2 מומלץ דווקא להוריד בגרסת החובבים. 5 הוא כמובן פורץ דרך אבל בסופו של דבר לא משחק טוב מדי. 6 הוא אחד מהמשחקים האהובים עליי בכל הזמנים.

The Longest Journey: בסה"כ, קווסט לא רע עם עלילה מצויינת. גם יכול להיות כותר כניסה לא רע לעולם משחקי המחשב.

Montezuma Returns: נדמה לי שמישהו קנה לי את זה פעם כמתנת יומולדת. מעולם לא נגעתי בזה.

Psychic Detective: סרט באורך מלא שהמתרחש בו נקבע לפי החלטות השחקן, ויש לו משהו כמו 20 סופים שונים. הביקורות קוטלות, אבל אני זוכר אותו כלא רע. של אח שלי.

Command And Conquer: Red Alert: משחק ה C&C האחרון ששיחקתי בו עד סופו. אחלה משחק, אבל עכשיו כשאפשר לראות את הסרטים באינטרנט אין כל כך טעם לחזור אליו.

Starship Titanic,Spycraft: של אח שלי. לא שיחקתי.

Total Revolution: משחקי Broken Sword הראשון והשני היו לא רעים בכלל. Beneath A Steel Sky זכור לי כקווסט נהדר, ולדעתי חינמי להורדה באופן חוקי מכל מיני מקומות. ב Lure of the Temptress לא שיחקתי.

Quest for Glory I-IV: הראשון והשני הם משחקים נהדרים. הרביעי מחכה ליום שאצליח להתעניין בשלישי – מהמעט ששיחקתי ברביעי, הוא מצויין. נראה לי שאחזור לראשון לקראת החידוש של השני.
Woodruff and the Schnibble of Azimuth: לא משהו.

The X Files: של אחשלי, לא שיחקתי.

באותו המדף, אך לא צולמו:

Syberia: של אח שלי, לא שיחקתי.

The Feeble Files: רגע אחרי שהתחלתי לשחק במשחק הזה הבנתי שהוא לא בשבילי.

Return To Zork: לא זוכר כבר.
Dark Seed: של אח שלי, זכור לי כמשחק נהדר. על דיסקטים, ובגרסא (דוברת!) עברית.

לא צולמו ומשוטטים כאן בסביבה:

Bioshock, Orange Box,Farenheit,Lego Star Wars, Grim Fandango, Paretorians

מושאלים כבר שנים לחברים ובספק שאקבלם בחזרה:

Wing Commander 4, Myth, Civilization 2.