Achievement Unlocked: wait more than two years between posts   Leave a comment

הפוסט הזה יהיה על Brutal Legend, וקצת על חוויות גיימינג בלינוקס. במילים אחרות, זה פוסט על משחק מ-2009 ועל ניסיון לשחק פולו בזמן שאתה רכוב על גבי פינגווין.
עדכונים שוטפים יותר בטוויטר, במחיר של הרהורים אחרים שקצת פחות עוסקים במשחקים.

אחרי תקופה ארוכה בה זנחתי את המחשב השולחני לטובת הלפטופ לאחר שהכונן הקשיח נשרף, תיקנתי אותו וחזרתי אליו. כלומר, לא בדיוק: סחבתי אותו לחנות תוך שאני מקלל, מבצע קניות בסופר הסמוך כדי לקבל כרטיס לחניה, נשבע שלעולם לא אקנה מחשב שולחני יותר, ולאחר מכן מתעצל במשך מספר חודשים להתקין מערכת הפעלה.
זה אותו מחשב שרכשתי אי שם ב-2008 , והוא עדיין מריץ משחקים באופן סביר. כלומר, על חלונות. התקנתי גם לינוקס, ועם כל האהבה שלי אליה, לא התרשמתי שגיימינג על לינוקס הפך לריאלי מאז הפעם האחרונה שהשתמשתי בה. בסטים כ-28 מתוך 83 המשחקים שלי נתמכים, ברובם משחקי אינדי מבאנדלס שונות, וגם כל המשחקים של Double Fine. ספציפית, Brutal Legend, שאתייחס אליו בהמשך הפוסט, מתנהג כמו פורט של משחק ה-Windows: מקרטע ועם מחסור ברור בשעות QA. כלומר, הוא שחיק ברמה שלא גרמה לי לעשות Uninstall מייד, אבל לא ברמה שתגרום לי להתקין כותר AAA נוסף בלינוקס. יצויין שאני משתמש בדרייברים שאינם של יצרן כרטיס המסך, כי הוא כבר לא נתמך רשמית ללינוקס, אבל איכשהוא אני לא חושב שזה עוזר לקייס של לינוקס בתור מערכת הפעלה למשחקים.
המצב של האמולציה בלינוקס הוא ככל הנראה הרבה יותר טוב מפעם, וזה עדיין לא נראה מספיק. צריך לברך מפתחים שבוחרים לתמוך בפלטפורמות פתוחות, אבל צריך גם להתאים ציפיות: בסופו של דבר יותר קל ומשתלם לפתח לפלטפורמות סגורות.

Brutal Legend הוא המשחק ש Double Fine יצרו לאחר Psychonauts, וכמוהו, היה הצלחה ביקורתית, כישלון מסחרי, וככל הנראה סבל מתלאות הפקה. כפי שכתבתי טרם יציאתו ב-2009, מלכתחילה מדובר במשחק שלא לגמרי ברור איך יצליח למצוא את קהל היעד שיממן אותו, והחל מהשנה הוא מקושש כסף מהופעת קאמבק על הפי.סי עם כרטיסים מוזלים ב-Steam. (אגב, עוד עדות לקושי של DF למצוא קהל יעד בדרכים המסורתיות היא ההליכה שלהם לקיקסטארטר עם Broken Age).

מדובר במשחק אקשן מגוף-שלישי בעולם פתוח, עם קטעים קצרים של אסטרטגיה בזמן-אמת, אבל גם פיתוח דמויות, קווסטי איסוף, וקטעי מירוץ. עבורי זה פחות משנה איזה ניסוי משחקיות טים שייפר, שעומד בראש של Double Fine, החליט לעשות הפעם. כלומר, זה בהחלט *מעניין*, זו פשוט לא הסיבה שאני משחק במשחקים שלו. הדמויות במשחקים של שייפר הן שובות-לב, והעלילה הדי קלישאתית של BL היא האהובה עליי מהמשחקים שלו מאז Grim Fandango (את זו של Psychonauts פחות אהבתי, גם אם היו בה רגעים נפלאים). הסיפור על אדי, איש הבמה רב-הכישרון שלא רוצה בתהילה אלא סתם להיות מגניב, וליטה, מושא העניין הרומנטי במשחק, צריך להיות מוכר בערך לכל מי שקרא אי פעם סיפור פנטזיה, ובכל זאת משהו בו עובד. יש גם חלקים שמוכרים כי הם מוטיבים חוזרים אצל שייפר – דמות אב נוכחת\נפקדת, למשל, ומעניין יהיה לשחק שוב ב-Grim/Full Throttle כדי לראות עד כמה זה בלט גם שם.

מעבר לכך, הדימיון הויזואלי של שייפר והאנשים שאסף סביבו הוא מדהים. אני לא מכיר כל כך אייקונוגרפיה של מטאל, אבל היא נוכחת בכל פינה בעולם של BL.אם Psychonauts עבד על איזשהוא קונטרסט בין עולם מעט-דימיוני לעולמות מופרעים, העולם של BL הוא מופרע ברמות היסטריות די מההתחלה, עם עצים ממתכת, פסלים של גיטרות, וכמובן עיצוב המפלצות והרכבים, אם אלה אופנועי חזירי בר ניתנים-לרכיבה, או גרסאות צבא האויב ליחידות של השחקן שמחליפות את תלבושות המטאל בתלבושות גלאם-רוק (למי שמעוניין בדוגמא קצת פחות מטאליסטית מהעת האחרונה לדימיון הויזואלי של החבר'ה האלה, אני יכול להמליץ בחום על Stacking).

אם בכל זאת להתייחס למשחקיות – משהו בי מתנגד לקלות היחסית של משחקי העולם-הפתוח, ששמים פחות דגש על מיומנות ויותר דגש על קווסטי-חיפוש ומשחקונים. ההתנגדות הזו ליוותה אותי, למשל, לכל אורך Arkham City, עד סופו וגם לאחר מכן בגריינד הפוסט-משחק. BL הוא לא Arkham City (לא חוכמה, יש לומר), האקשן וגם קווסטי-החיפוש והמשחקונים שלו הרבה פחות מוצלחים. לגבי רכיב האסטרטגיה, לא ממש החלטתי. ברמת הקושי הבינונית, אחרי שמשתלטים על האפשרויות כבר די קל להביס את המחשב, אבל המשחק מצליח להחזיק עניין בקטעים האלה בין היתר בשל מגוון האפשרויות הגדול יחסית שניתן לשחקן בגיוון הצבא שלו ובצורות בהן הוא יכול להתערב אישית בקרב (כגון הטלת לחשים). זה קצת מרגיש כמו טוטוריאל די מהנה למולטיפלייר, שבו טרם שיחקתי, אבל מסקרן אותי לנסות (בין היתר, בגלל היכולת לשחק גם את צבאות האויב).

Brutal Legend זמין נכון לעת כתיבת שורות אלה במחיר שווה לכל נפש ובצירוף כמה משחקים עצמאיים.

צפו לעוד פוסט או שניים לפחות לפני שאני יוצא לתרדמת נוספת.

מודעות פרסומת

פורסם 20 בספטמבר 2013 על ידי Shai Greenberg ב-כללי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s